הערכה מעודדת העצמה

שור ( Schorr , 1997 ) ביקרה בחריפות את שיטות ההערכה שמופעלות מבחוץ על תוכניות קהילתיות . היא טענה שהערכה כזאת היא הרסנית לתוכנית , במיוחד משום שאינה מאפשרת לאנשי הקהילה קול וייצוג בשיפוט התוכנית או התהליך . ביקורתה , שנבעה ממחקר רחב יריעה של תוכניות קהילתיות לילדים ברחבי ארצות הברית , זכתה לתהודה רבה ( שם ; ראו גם : . ( Fisher , 1999 ; Dullea & Mullender , 1999 Fetterman , 1996 ; Evans & השינוי הגדול להעדפת הערכה משתפת חל כאשר אנשי קרן קלוג הגיעו בשנות התשעים למסקנה שמקבלי המימון מהקרן מתייחסים להערכה כאל מצוות אנשים מלומדה , אבל אינם מיישמים את המסקנות ואינם משנים דבר בתוכניותיהם . לפיכך , הגיעו אנשי הקרן למסקנה שנחוץ להנהיג תהליך הערכה שיגרום לחברי הארגון לחשוב יותר על התוכנית ועל שיפורה . הם הכירו בכך שלא ניתן לכפות על תוכנית סטנדרטים מבחוץ , והתחילו לפתח מודל של הערכה משתפת . ( Stoecker , 2005 ) כך , מתוך אי שביעות רצון מן המצב בהערכת תוכניות ותהליכים בקהילה , החלו להתפתח שיטות הערכה משתפות יותר . השיטות החלופיות התבססו על המרכיב המהותי לעבודה הקהילתית : שיתוף חברי הקהילה בהערכה . ...  אל הספר