ניסיונו של קיפר ( Kieffer , 1984 ) כמארגן חברתי לימד אותו כי מנהיגות קהילתית צומחת מתוך תנאי החיים הגרועים ביותר - בתוך עוני , אדישות וחוסר תקווה . בדי להבין איך זה קורה הוא חקר את תהליך המעבר מחוסר אונים להעצמה של מנהיגים קהילתיים , אנשים כמו שושי בוהדנה ( ראו פרק א , (' על הדרך שעשו כדי להגיע למצב של יותר שליטה בחיים . הוא ראיין חמישה עשר מנהיגים , וחזר אליהם שנית כדי לכלול גם את פירוש הממצאים שלהם במחקרו . במחקר השתתפו חמישה גברים ועשר נשים . יחס זה בין נשים לגברים אופייני לחלוקה המגדרית בפעילות קהילתית . כל המ רואיינים נבחרו כי צמחו מתוך התארגנויות של תושבים בשכונות עניות . הם נבחרו על סמך שלושה מאפיינים , שמתאימים גם לשושי בוהדנה , המנהיגה הקהילתית שסיפורה ינחה את הקריאה גם בפרק זה : הם היו מודעים לשינוי האישי שהתרחש בחייהם ; הם פעלו ויזמו במגוון תחומים חברתיים ; לכל אחד מהם היתה מחויבות מוכחת ומתמשכת לפעילות בשטח . חוסר אונים היא תחושה מדכאת ומצמיתה , ולכן השאלה כיצר בכל זאת אנשים מסוימים מצ ליחים להתגבר עליו היא דרמטית , אומר קיפר ( שם . ( מחקרו שופך אור על חוויה שכנראה משותפת...
אל הספר