הקהילה ברמות אלון מנתה כארבעים אלף תושבים , כגודל עיר קטנה בישראל , ונוהלה בהתנדבות באמצעות מוסדות השתתפות חברתית ועזרה הדדית . תושבים חרשים הצטרפו לשכונה החדשה , ורבים מהם לא הכירו את הפעילות הקהילתית ולא נטלו בה חלק . חיוניות הקהילה היתה תלויה ביכולתה להבטיח מערכת נגישה של חיברות והשתתפות חברתית , שלצד טיפוח תחושת הקהילתיות תאפשר לתושבים החדשים להצטרף לפעילות בשכונה . הקהילה הקימה לעצמה מוסרות ושירותים חדשים ויצרה מבנה משילות אוטונומי שבאמצעותו תכננה שירותים , פיקחה על הקמת שירותים נוספים ושמרה על גבולותיה מפני התערבויות לא רצויות . לפעילים היתה עבודה רבה ומורכבת , שבמידה מסוימת ניתקה אותם מיתר תושבי הקהילה שלא היו מעורבים בעשייה . בתנאים אלה , אחת המשימות החשובות של המנהיגות היא לשמור על קשר שוטף והדוק עם כלל תושבי השכונה . וינטר תיאר כמה דרכים לשמירת הקשר בין המנהיגות לבין תושבי הקהילה . העיתון השכונתי שסיפק מידע שוטף לתושבים היה ערוץ אחר , הוועדות הרבות שפעלו בתחומים השונים בשכונה היו ערוץ נוסף . בחגים ובמועדים התקיימו חגיגות ואירועים שבהם נפגשו תושבי הקהילה ובהם חגגה הקהילה את עצ...
אל הספר