מספרת אסנת כץ הבנת המצב החברתי בתפקידי כעוברת סוציאלית קהילתית בתוכנית 'קדימה' , התמקדתי בילדים בסיכון שמקבלים טיפול בשלוש מועדוניות בירוחם . הילדים שוהים במועדונית משעות סיום בית הספר וער השעה שבע בערב . אלה ילדים מוכים , ילדים שעברו התעללות , ילדים שחוו הזנחה , ילדים עם חסך רגשי . המסגרת מגינה , תומכת ומעשירה , ונעשית בה גם עבודה עם קבוצת הילדים , אך הם חוזרים מדי יום לבית ההורים . מה שקורה בערבים , בחופשות ובסופי השבוע משפיע גם הוא . היה לי ברור שכרי שהילדים יחוו באמת משהו אחר צריכה להיות גם עבורה עם ההורים , שיחול באמת שינוי במשפחות ולא תעשה רק תחזוקה . שמענו מכל המערכות , מהמדריכות במועדונית ומהעובדות הסוציאליות במחלקת הרווחה שהאמהות אינן לוקחות אחריות על גידול ילדיהן . שמעתי את אחת האמהות מגיעה למועדונית בהריון בחורש השמיני , ואומרת למדריכה : "הנה את רואה , זה הילד הבא שיהיה אצלר . " שמענו אותה אומרת : "אני עושה ילדים , ומישהו אחר ייקח עליהם אחריות , שהמדינה תגדל אותם , ואני ממשיכה בשלי . " ברור שכרי שלא יהיו ילדים בסיכון , צריר שיהיו הורים אחראים , מטפחים , אכפתיים . לשם כר היה ...
אל הספר