חמש שנים לאחר קום המדינה , בשנת , 1953 בשיאם של התהליכים מצמצמי חשיבותה של הקהילה שתוארו לעיל , מתאזרח בישראל , בתוך משרד הסעד ( כיום משרד הרווחה ) מקצוע העבודה הקהילתית שמטרותיו העיקריות הן יצירת קהילה מקומית וטיפוח ההשתתפות הדמוקרטית של אזרחי המדינה . העבודה הקהילתית בישראל מקיימת מיום היווסדה יחסים אמביוולנטיים עם הממסד הממלכתי שלתוכו היא מאומצת . תהליך בניית קהילות ויוזמות קהילתיות מתנגש לא אחת עם המדיניות הריכוזית הנהוגה בתחומי הרווחה בישראל . העבודה הקהילתית מעצם מהותה נאבקת בפאסיביות וציות בקרב יחידים וקבוצות , מעודדת את תושבי הקהילה שמקבלים שירותים אחידים ולא רגישים מספיק למשתמשים בהם להתארגן כדי לשנותם , מחפשת דרכים לצמיחה של מנהיגות מקומית , בונה התארגנויות כדי להילחם בתחושה של שוליות ופריפריאליות בחלקים עצומים של החברה הישראלית . העבודה הקהילתית מייצגת פטריוטיות מהסוג הלא מציית , הפעיל , של אזרחים שאינם קרובים או שייכים ל"זרם המרכזי" של החברה הישראלית , אלא מבקשים להגדיר את הזרם הזה מחדש כדי שיתרחב ויכלול גם אותם . אלמנט החיכוך , או אי הנחת , טבוע , אם כן , במהות המקצוע כי ה...
אל הספר