היישוב היהודי בישראל שלפני קום המדינה יכול לשמש כמעבדה ללימוד על קהילה . המתיישבים הציונים שהתחילו להגיע לארץ ישראל עוד בסוף המאה ה 19 מצאו כאן ערים ערביות , כפרים ער ביים וקהילות יהודיות מעטות , אך מגובשות מאוד , ובעיקר את היישוב הישן החרדי בירושלים . המתיישבים היהודים הציונים יצרו דגמים חדשים של חיים משותפים . הם שמו דגש על חקלאות וחיי כפר , גאוותם הגדולה היתה על ההתיישבות החקלאית . המושבות החקלאיות , שקדמו לקיבוצים ולמושבים , היו כפרים חקלאיים , וכמו הכפרים הערביים המשיכו לקיים מסורות קהילתיות משלהן . היתה הפרדה חברתית ותרבותית בין ערבים ליהודים בארץ ישראל . הכפרים הערביים ניהלו חיי קהילה אוטונומיים ויחסי שכנות ומסחר עם היהודים ככל שהיה בכך צורך . בתחילת המאה ה , 20 עם העלייה השנייה החלו להופיע צורות התיישבות חקלאית חדשות : הקיבוץ והקבוצה ולצדן המושב השיתופי . אלה היו קומונות , קהילות מכוונות , אשר תבעו מחבריהן מחויבות מלאה לערכים ולאורח חיים משותף . קהילות אלה שאבו את השראתן מהקומונה האוטופיסטית - רגם שנוסה במאה ה 19 על ידי קבוצות אידיאולוגיות ודתיות שונות , שחלקן , כמו הטמפלרי...
אל הספר