חננאל מאק א 1 בשער ספרו הנודע דרכי האגדה , מציג יצחק היינמן שלוש שיטות עקרוניות שחז"ל נקטו בפרקי האגדה שבהם עסקו . היינמן מבחין בין ההערות הדנות בענייני הלשון ובתורת הפשט של פסוקים קשים מחד גיסא , לבין האגדה החופשית לגמרי , המתארת עניינים שלא נזכרו במקרא כגון משלים וסיפורים ( מקצתם על בני תקופה מאוחרת או על בני נכר ) מאידך גיסא . בין השכבות הללו , קובע היינמן , עומדת שכבה שלישית , שהיא חשובה במידה כזאת שהמדרשים קיבלו את שמם דווקא ממנה 1 הדרש . לדבריו , הדרש — במובן שביטוי זה קיבל בתלמוד הבבלי ובימי הביניים — נוטה הן מן הסיפור החופשי הן מן הפירוש הפילולוגי , והיינמן מציע לראותו כ"פילולוגיה לא , "פילולוגית השונה מן הדרכים הרגילות לנו לא בפרטים בלבד אלא בכל אופיה T וכוונתה . את תיאור העובדות המיוסד על הדרשות מכנה היינמן "היסטוריוגרפיה לא , "היסטורית מפני שהוא לובש אמנם את הצורה של תיאור עובדות , אבל הוא נוטה מעדות התעודות הנאמנות . את ספרו ייחד היינמן בעיקר לבירור פשרה של ה"סטייה מן , "האמת כלשונו , דווקא לפי שיטתם של רבותינו שראו את המקרא כדברי אלוהים חיים , ואת עובדות ההיסטוריה הנמסרת ב...
אל הספר