המהלך שאני מציע בספר זה מבוסס על גישה לכתבי החסידות , המושפעת מעולם המחקר האקדמי אולם סוטה ממנו בכמה נקודות חשובות . בחלק מהמקרים נקטתי עמדה בשאלות שנמצאות במחלוקת חריפה בעולם המחקר . ברצוני להצביע על אותן נקודות במפורט . אחדות החסידות : לכל אורך הספר התייחסתי לחסידות כאל תורה בעלת אחדות פנימית עמוקה , כפי שניסח זאת יעקבסון : " למרות הפיצול ההיסטורי שנתחולל בחסידות לזרמים שונים ולחצרות מרובות ומסועפות , טבועה תורתה בחותם של אחדות רעיונית שמתקיימת בה וחוזרת ומתגלה גם בדורותיה המאוחרים . " גישה זו אינה מובנת מאליה , ואף כי אני סבור כי היא נכונה ביסודה , מן הראוי להביא משהו מן המחלוקת סביבה . גרשום שלום ניסח לראשונה את השאלה : " כל דיון בתורת החסידות חייב להתחיל בשאלת יסוד : היש נקודה מרכזית שהחסידות סובבת עליה ואשר ממנה אפשר לבנות את גישתה המיוחדת , "? והוא עונה : " אין ספק בלבי שאכן קיים מרכז כזה , וכי הדיון בו יוביל אותנו במישרין אל לב לבה של הבעיה . " לעניינינו , הצהרה זו בדבר עצם קיומה של נקודת מוקד להגות החסידית חשובה יותר מאשר תפיסתו המפורטת של שלום , המזהה את מוקד החסידות עם תפיסת...
אל הספר