רוב ספרי ההדרכה לדרשנים אינם מזכירים את הצורך ללמוד לוגיקה על מחלקותיה השונות ככלי הכרחי לדרשן . היחיד שמתייחס ללוגיקה הוא ר' יוסף ן' שם טוב , אשר בדברי הדרכתו לדרשן שם את הדגש על הצורה יותר מאשר על התוכן . ככלל סובר ר' יוסף ן' שם טוב כי בכל מפגש עיוני צורת הגשת הדברים חשובה לא פחות מאשר תוכנם . לדעתו הצורה היא המעמידה או מפילה את התוכן . גם מי שספג במשך שנים תכנים עיוניים לא יוכל להביא את ידיעותיו לידי ביטוי , לא כל שכן להורות לאחרים , אם אינו שולט בכלים הצורניים . ר' יוסף אינו מונה את התוכן העיוני של הדרשות ככלי חיוני לדרשן בדרשתו , אלא הוא מתייחס לממד הצורני בלבד , הלוגיקה . הלוגיקה מחולקת לחמישה תחומים : מופת , הטעאה , נצוח , הלצה , והשיר . מבין תחומי הלוגיקה הללו רלוונטיים לדרשן רק ההלצה , ובמידה מסוימת גם הניצוח . הדרשן אינו נדרש להוכיח אמיתות פילוסופיות שאין להן הוכחה , כמו רוב דברי התורה אותם הוא בא לדרוש . מצד שני הציבור הממוצע אינו יכול לעקוב אחרי ההוכחות המופתיות הפילוסופיות כי רק מיעוט אנשים בקיאים בלוגיקה . גם בהטעאה אסור לדרשן להשתמש כיוון שכל מטרתה של תורת ההטעאה היא להט...
אל הספר