מצב המחקר

מחקר הדרשה העברית לתקופותיה השונות הוא מחקר ישן מתחדש . הסקירות הראשונות על הדרשה העברית נעשו כבר במאה התשע עשרה במחקרו של י " ל צונץ , ואחריו בשנות השלושים של המאה העשרים במחקריו של ישראל בטן . אף כי ישנם הבדלים ניכרים בין דברי שני חוקרים אלה , מבחינה כרונולוגית יכולים אנו לשייכם למחקר הישן . חקר הדרשה העברית מימי הביניים ואילך זכה לעדנה חדשה בעת האחרונה עם פרסומם של מחקרים אחדים בנושא . מחקר זה התחדש ותפס תאוצה במחקריהם של יוסף דן , מרדכי פכטר , יעקב אלבוים ומרק ספרסטין . יוסף דן הסמיך בספרו את ספרות הדרשות לספרות המוסר כענף מענפיה של ספרות זו . גישה כזו מפקיעה את ספרות הדרשות מתחומים אחרים של ההגות היהודית ומרחיבה מאוד את תחום המוסר . אמנם אנו מוצאים דרשות רבות בעלות מסר מוסרי , אך מאידך גיסא יש דרשות לא מעטות אשר המסר המוסרי אינו מצוי בהן . הכפפתה של ספרות הדרשות לספרות המוסר היא ראייה חד-צדדית של ספרות הדרשות ואין היא עומדת במבחן המציאות . גישה זו יוצאת מן ההנחה שספרות הדרשות היא בהכרח תוצאה של פעילות דרשנית בעל-פה , וכי תפקידו העיקרי של הדרשן הוא להיות המוכיח בשער . למעשה כל הספר...  אל הספר