בפרק זה הצגנו את תאוריית התגובתיות של ברהם וברהם כעוד בסיס להבנתה של תופעת ההתנגדות לשינוי . התאוריה יוצאת מנקודת המוצא שבני האדם זקוקים להרגשה של חירות במעשיהם ובמחשבותיהם . כל פעולה הפוגעת בהרגשה זו נתקלת בפעולת נגד שנועדה לשקם את תחושת החירות הפגועה . הרגשה של איבוד חופש נגרמת בעטיו של מחסור בחפץ שהאדם נזקק לו , בשל קשיים טכניים בהשגתו , עקב ניסיונות כפייה לנקוט דרך פעולה מסוימת ועקב פעולות שכנוע ולחצים להתנהג בדרך מסוימת אחת . חששות מאיבוד החירות מולידים תגובות מגוונות . מחסור משפיע על העלאת ערכיותו של החפץ החסר , קושי טכני לבצע פעולה מעורר רצון חזק יותר להוציא אל הפועל את מה שהוגבל ; וכפייה ותהליכי שכנוע שיש בהם מרכיב של לחץ מעוררים התנהגות הפגנתית המנוגדת למסרי השכנוע והכפייה . תנאי מוקדם להתעוררותן של תגובות ראקטיוויות שכאלה הוא שינוי במידת חירות התגובה . עוצמת התגובתיות תלויה בחשיבותו של תחום החירות הפגוע , בהיקפו , במספר התחומים הפגועים , במידת הלגיטימיות שבה נתפסת הפגיעה , ובהסקה ממשמעות הפגיעה בהווה על הצפוי בעתיד . קיימים הבדלים אינדיווידואליים במידת החשיבות המיוחסת לחירות ...
אל הספר