[27] "לא תשימון עליו נשך" (שמות כב, כד)

תורת משה ניתנה למעשה בדור שהכלכלה הייתה ביסודה רק לכאורה מורכבת פחות בהשוואה לזמנים המאוחרים יותר . משה כתב את דברו כשלעיני רוחו הציבור היצרני של זמנו , של עובדי אדמה בפועל בראש ובראשונה והמתלווים אל קהלם . בלשון של זמננו היינו אומרים זאת במונחים של יצרנים וקהל הצרכנים המתלווה אליהם . אולם העיקרון שהעלה באמצעות אלה הוא חובק ומקיף ועל זמני כאחד . משה אכן ניסח את הדברים , על פי דרכו , כשלעיניו בבסיס החברה עובד האדמה ורועה הצאן , האדם אשר האמצעים לייצור פרנסתו הם בבעלותו , או לפחות בשליטתו . רבות מן המובאות בתורת משה מודגמות על רקע של מציאות חקלאית . אולם העקרונות המנחים את כתובו תקפים לכל צירוף אנושי מזדמן , כאז כן עתה . משה דיבר תכופות במישרין גם במקרים פרטיים , מוחשים ומובנים לכל אדם . כך נהג מעשה שיטה של כתיבה , וכך בחר לכתוב כדי להבדיל אותה במפורש מכתיבה של הכללות מופשטות , עיוניות וערטילאיות שאינן נגישות בקריאה רגילה לרוב בני האדם . יחד עם זאת היה ברור כבר אז וברור גם היום , כי משה ביקש להציג בדרכו שלו עקרונות של התנהגות , של שיפוט , של חשיבה ושל שיקול דעת , אשר הולמים את תפיסתו הכל...  אל הספר