בסוף פרק ד ( פסוק כו , ( בספר בראשית , קוראים אנו כי שת , בנו השלישי של אדם , הוליד בן בשם אנוש אשר אותו הועיד לממשיכו . והכתוב הוסיף כאן את ההיגד הזה : " אז הוחל לקרא בשם . " 'ה הלשון לכאורה פשוטה . הכתוב מודיע לנו שבימי אנוש , בן שת נכד אדם , החלו " לקרא בשם . " 'ה הפעולה ' הוחל' היא גזרת הופעל , שטעמה פסיבי . חסר אפוא ההמשך המפרט , העונה לשאלה ' על ידי מי . ' ? ברם הידיעה הזאת עומדת לעצמה . רק לכאורה נראית הידיעה הזאת כמי שנקטעה אחרי חמש מילים אלה , כי ההמשך דן כבר בתולדות האדם . אולם למעשה ממצה לשון זו נושא שלם ומרכזי . השאלה המתעוררת היא : אל מה כיוון הכתוב הזה . הראשונים שנאלצו להשיב בכתב עליה היו המתרגמים . וכך אנשי תרגום השבעים – שהעבירו כתוב זה אל היוונית – תרגמו–ביארו כתוב זה לאמור : הלה ( הכוונה לאנוש , כאילו סומנו אחרי ' אנוש' – התיבה האחרונה של הפסוק הקודם – נקודתיים ) ביקש ( לשון יחיד ) לקרוא ( להתפלל ) בשם של אדון האלוהים ou tou ½ onoma Kur ל . Qeou ₪ outoj hlpisen e © pikalei ½ sqai to הוטוס אלפיסן אפיקלייסתיי טו אונומה קיריו טו תאו . ( התרגום 88 מכל מקום חכמים , רבן שמ...
אל הספר