נכבדיי , המניע להתייחסותי בכתב אל ' האידאה של היהדות' זומן לי על ידי נכדי יונתן ; הוא בן הדור הצעיר , נבון ( כך יאה לסבא לתאר את נכדו , ( משכיל , שואף דעת ויודע לשאול . חזקה שאין בכוחי לענות על כל שאלותיו . אך , מקווה אני להשיב לפחות על מקצת מן השאלות המתעוררות במוחו של אדם צעיר , אשר מבקש לדעת דברים אחדים על האידאה של היהדות מעבר למה שזכה להכיר ממנה פה ושם במסגרות האקראי למיניהן בשנות בתי הספר ואחריהן . לאחר ההתלבטויות של כיצד , באיזה היקף , באיזו ' דרגת , 'קושי באיזה אוצר לשוני וכיוצא באלה שאלות , וגם של מתודה ואחרות , המקדימות בהכרח כל כתיבה , אשתדל לנהל את השיחה כדבר איש אל רעהו , בלשון ימינו בגובה העיניים . ננסה אפוא ללכת בעקבות המחשבה של משה בן יוכבד ועמרם , ולהבין את לשונותיו של מעצב גדול זה של רעיון תורת האנושות , המוכרת לנו יותר בלשון ' . 'יהדות כמו כן גם אעז מדי פעם , למען העניין , לשוחח כמי שמדבר מתוך גרונו . בטרם נפתח בשיחה – בשורת השיחות הקצרות – ניתן את דעתנו על שתי לשונות , קדומות מעיקרן , שהשימוש בהן בזמן החדש זקוק לבחינה מבהירה . וכמו בכל מקרה של התרת פקעת של חוטים , א...
אל הספר