[ 1894 ] הטבע עשיר ; אולם האדם , יורש הטבע , עגי הוא בכל מקום . מעולם לא נמצא בארץ ברכה זו או בכל מקום אחר — חוץ מארץ הפלאות , שבה 'הכול אכלו ושבעו' — די סיפוקם של הבריות בשום דבר . מעולם , מראשית הימים , לא היו כל בניו ובנותיו של האדם לבושים לחמם ונעולים וצבעים וקורת גג לראשם . מעולם לא יכלו כל הבתולות , בין חכמות ובין סכלות , למלא נרותיהן שמן . ' העולם , שאלפי דורות עמלים והוגים הרבו עושרו , הגיע למצב של פריון העשוי להשפיע על כל יצור אדם רוב טובה שלא חלמו עליו אפילו באוטופיות . אך בין שפע זה המבשיל על ענפי תרבותנו ובין העם הרעב לו מתייצבים 'כובשי השווקים' , הסינדיקאטים , הטרוסטים , הקומבינאטים , בצעקות 'עודף תוצרת' —יותר מדי בכל דבר . מונעים הם את אוצרות הארץ , הים והשמים מחבריהם , הרעבים והקופאים בחושך , ובה בעת הם מכריזים בפניהם , כי יש יותר מדי אור וחום ומזון . הם תובעים לעצמם את הזכות , למען רווחיהם שלהם , להסדיר את השימוש במצרכי החיים מצד בני האדם , ולכוון את הייצור לא לפי צורכי הבריות אלא לפי שאיפתם של מעטים לדיווידנדים . סינדיקאט הפחם סבור שיש יותר מדי פחם . יש יותר מדי ברזל...
אל הספר