22 ] בסברואר [' 1861 מר קוילר , רגש עמוק ממלא אותי במוצאי את עצמי עומד במקום הזה , שבו נאצרו יחד החכמה ואהבת המולדת והדבקות בעיקרון , שמתוכן צמחו המוסדות שבצילם אנו חיים . רמזת לי בטובך , שבידי המשימה להשיב את השלום לארצנו הנבוכה . יכולני לענות ולומר לד , אדוני , שכל ההגיונות המדיניים שאני הוגה נשאבו , במידה שהייתי מסוגל לשואבם , מן ההגיונות שצמחו וניתנו לעולם מן הבית הזה . לא היתה בי מעו לם הרגשה , מבחינה מדינית , שלא נבעה מן הדעות הגלומות בהכרזת העצמאות . הרהרתי לעתים קרובות בסכנות שנטלו על עצמם האנשים , שנאספו כאן וערכו וקיבלו את ההכרזה הזאת . הרהרתי , כמה יגיעות יגעו קציני הצבא וחייליו שהשיגו את העצ מאות הזאת . שאלתי את עצמי לעתים קרובות , מהו העיקרון או הרעיון הגדול ששמר ימים כה רבים על אחדותה של הקינפדראציה הזאת . לא עניין הפרדתן של המושבות מארץ הורתן בלבד , אלא אותו הגיון לב בהכרזת העצמאות הוא שנתן חירות לא לבד לעם הארץ הזאת , אלא תקווה לעולם כולו , לעתיד כולו . הוא שנישאה בו ההב טחה שבבוא העת יוסר המשא משכם כל אדם , וסיכוי שווה יינתן לכול . זה הגיון הלב הגלום בהכרזת העצמאות...
אל הספר