[ מונטיצ'לו , 12 ביולי [ 1816 אדוני היקר , — קבלתי בעתה את יקרתך מיום 13 ביוני , עם העתקי המכתבים בדבר כינוס ועידה חוקתית , 2 שהואלת לשאול לדעתי עליה . מעולם לא היתד , דרכי לנהוג הסתייגות מסתורית מנושא כל שהוא או לטמון דעותי בחובי . אדרבה , ובפרט בשמשי במשרה ציבורית , סבור הייתי שהציבור זכאי לגילוי לב ולדעת תוכם כברם של אלה שהוא מעסיק . אולם עתה פרוש אני , ואני מפקיד עצמי , כאחד הנוסעים , מתוך ביטחון ביד המחזיקים כעת בהגה , ואיני מבקש אלא מנוחה ושלום ורצון טוב . השאלה שהצעת , בדבר ייצוג שווה , הפכה לשאלה מפלגתית , שאין ברצוני ליטול בה חלק ברבים . אך אם אתה שואל להנחת דעתך בלבד , ולא לשם הבאה מדברי לפני הציבור , אין אני מוצא טעם למנוע השקפתי , ופחות מכול ממך , כי היא עולה בקנה אחד עם השקפתך . עם הולדת הריפובליקה שלנו הרציתי השקפה זו לעולם , בהצעת חוקה שצ 1 רפה ל'הערות וירג'יניה' י , שבה הוכנסה הוראה בדבר ייצוג שווה עולמית . צעירותו של הנושא בשעה ההיא וחוסר נסיוננו במימשל עצמי גרמו בהצעת החוק ההיא סטיות קשות מחוקים ריפובליקניים לאמיתם . אכן , רוע מעלליה של המ 1 נארכיה מילא את כל חלל המחש...
אל הספר