הצגנו כאן תפיסה הרואה את האדם והחי , במהותם , כנפש-גוף אחת יחידנית , החיה מסע אחד רציף וייחודי , ובזאת נצחיותה ויופייה הנשגב . ממצת ההטבעה הראשיתית ועד תום חיותו של היחיד החי רוחשת אנרגיית חיותו באופן של פעולות פנימיות וחיצוניות , המעצבות את מהותו המתהווה וההווה בפועל של האדם , בנסיונותיו הבלתי פוסקים להגיע שוב ושוב אל אושרו . אקסיומה 2 בעמ' 19 לעיל קובעת : "לכל משמעות יש לפחות פעולה אחת הקשורה בה . " לפיכך , נכונה גם האקסיומה הדואלית-הדדית שלה : "לכל פעולה יש לפחות משמעות אחת הקשורה בה . " כך קיים קשר הכרחי , הדדיות , בין משמעות לפעולה בעולם התופעות , היוצר ומהווה את עקרון הרצף במציאות הקונטינגנטית האונטולוגית . השילוב ההדדי בין משמעויות לפעולות מהווה את המרחב האימננטי שבו פועלת מרכבת חיים על מושגיה ויכולותיה . מחשבה והתפשטות , לתפיסתו של שפינוזה , הן שני מישורים נפלאים במרחב האימננטי של משמעויות פועלות . כל פעולה קשורה למשמעות וכל משמעות קשורה לפעולה , וכך נוצר במציאות מרחב הרוחש משמעויות ופעילויות . למשל , פעולה אחרונה ברצף פעולות חיות , פעימה אחרונה של פעולת תא עצב במוחו של פלוני ,...
אל הספר