המונח "נרטיב לאומי" בספר זה משמש לזיהוי הסיפור שמספר קולקטיב לאומי על עצמו . סיפור זה מכיל את הגדרת הזהות הקיבוצית . הוא מציג את עברם של בני הלאום ומסביר אותו , עומד על מאפייניו הייחודיים של לאום זה לעומת קהילות אחרות , ויש עמו מרשמים להתנהגות קולקטיבית בעתיד . החיבור מבקש לבחון את הדרך שבה הציגה האליטה העיתונאית בישראל את הנרטיב הלאומי לאורך השנים , כשהיא מעדכנת אותו ומשכתבת אותו , ולעמוד על ההתפתחויות והשינויים שחלו באופן הצגתו של הנרטיב ובתוכנו . על יסוד מחקר זה מבקש הספר להסיק מסקנות על התפתחותם של הזהות הקולקטיבית הישראלית מזה , והתפקוד העיתונאי מזה . הטיעון המרכזי שאני מבקש להעלות הוא , כי בתקופה המתחילה במלחמת ששת הימים ( יוני ( 1967 ומסתיימת ערב האינתיפאדה השנייה ( ספטמבר , ( 2000 חלו בנרטיב הלאומי ( בהצגתו העיתונאית ) שינויים מרחיקי לכת , שעיקרם מעבר מן הקוטב המתבדל של הזהות הלאומית היהודית ישראלית אל הקוטב האוניברסלי של זהות זו . אפשר לתאר שינויים אלה במידה לא מבוטלת בזניחת נרטיב אחד , "הנרטיב היהודי המתבדל" — על מערכות הערכים והזהויות שעליהן הוא נבנה ושאותן הוא מאשרר — למען ...
אל הספר