בערב מלחמת העולם הראשונה , ובתום ארבע מאות שנות השלטון התורכי בארץ , כבר היה מעמדה של חיפה כעיר הראשית לצפון ארץ ישראל מוכר ומובטח . מספר תושביה עלה על שתי רבבות , והיה הולד ורב ללא הפוגה . סחר היבוא והיצוא היה בקו עליה מתמיד , וכד גם תנועת הנוסעים בנמלה וברכבותיה . מיעוט אירופי מתקדם ורב השפעה הבליט את אופיה הקוסמופוליטי של עיר הנמל , ורשת ענפה של בתי ספר , רובם קתולים , הבטיחה לחלק גדול מאזרחיה רמת חינוך גבוהה במידה ניכרת מן הממוצע , המקובל אז בארץ . כנגד השפה והתרבות הצרפתית , שהפיצו בתי ספר אלה , ניסתה גרמניה לנצל את מעמדם המבוסס של הטמפלרים כדי להפוך את חיפה למרכזו של תחום השפעה תרבותית גרמנית דווקא . גם היהודים השתדלו להבטיח לעצמם חלק בעתידה של ,, חיםה הגרמנית , " או ,, עיר הנזירים , " כפי שכונתה לעתים . גבולות העיר התרחבו , ומרכזי מגורים חדשים הוקמו במזרח , במערב ועל מדרונות הכרמל בדרום . אפילו חיפא אל עתיקה , זו שדאהר אל עמר הרסה עד היסוד והעתיק מקומר . הרחק מזרחה , חזרה ונבלעה על ידי העיר החדשה והמתפשטת . פרק אחרון זה נועד לתאר את העיר , מעמדה , אופיה ואזרחיה ככלות אותן ארבע ...
אל הספר