דאהר אל עמר נחשב לאישיות החשובה ביותר בתולדות ארץ ישראל במאה הי"ח חוץ מג'זאר פחה , שבא אחריו . לגבי חיפה היה דאהר אל עמר האיש המכריע בכל התקופה העות'מאנית כולה . שיח' בדוי זה , בן למשפחת זידאן , אשר היגרה ממולדתה בערב בסוף המאה ה 17 והתישבה בגליל , הצליח במשך ארבעים שנה ( 1750—1710 ) להשתלט על כל ארץ הגליל , שהיתה שייכת אז לפלר צידון . בראשית דרכו et גובה את מסי כפרי הגליל , אותם חכר מפחת צידון וחי עמו בשלום . הפחה אף מינה אותו , ב 1730 לערר , למושל טבריה , בה קבע דאהר את בירתו הראשונה . ברם , כאשר שם דאהר את עינו גם בנצרת , ועורר על ידי כך את חמת השיח'ים של מחוז שכם , שנכלל בפלד דמשק , הביאו הדבר לידי ריב עם סלימאן מבית אל עדם — פחת הפלך . פחת דמשק זה היה חושש מכבר מפני עליית כוחם של דאהר ובני משפחתו , ומשהיכו האחרונים את אנשי שכם בעזרת צבא גדול , החליט סלימאן לשים קץ לדאהר . ב 1738 הגיע בראש צבא לטבריה והחל לצור על דאהר . אך עד מהרה נאלץ להפסיק את המצור בשל העברתו , על ידי השער העליון , לתפקיד אחר . דאהר המשיד להרחיב את שלטונו על נצרת , חלקי 1 הד , עמ' . 6 עמק יזרעאל וצפת . ב 17...
אל הספר