שאלנו אם שוויון חלוקתי הוא ערך ראוי — ערך בפני עצמו . בצורתו הטהורה , מבטאת אותו הנוסחה הזאת : רע הוא אם מצבו של א גרוע ממצבו של ב . השוויונאי צריך להוכיח שנוסחה זו נכונה . לא די להראות שהשוויון החלוקתי משמש אמצעי להגשמת ערך אחר , ולא די להראות שהשוויון החלוקתי הוא תוצאת לוואי של מימוש ערכים אחרים . אבל דא עקא , אנו נוטים לבלבל בין עקרון השוויון לעקרונות אחרים , ובייחוד בין עקרון השוויון לעקרון הקדימות ועקרון המספיקות . עקרון הקדימות תובע לתת קדימות לחילוץ בני אדם ממצב של מצוקה . עקרון המספיקות תובע לסייע לבני אדם כאשר חסרים להם צורכי יסוד הדרושים לקיומם . על פי עיקרון זה צריך לדאוג להם עד שיהיה להם מספיק או עד שיהיה להם די צורכם . והנה לרוב , אם בי לא תמיד , מדיניות שנועדה לממש את עקרון הקדימות או את עקרון המספיקות מצמצמת את הפער בין עשירים לעניים ( בייחוד אם המדיניות הזאת כרוכה בהטלת מסים על העשירים , מסים שנועדו לממן תשלומי העברה לעניים . ( מדיניות המופעלת בשם שני העקרונות האלה מקדמת אפוא את השוויון , אך זוהי תוצאת לוואי של המדיניות , ואיננו יכולים ( או שאין לנו צורך ) לומר שצמצום ה...
אל הספר