גורמים רבים משפיעים על ההצלחה הכלכלית של בני האדם ומביאים לידי אישררירן : אפליה , רקע מעמדי ( ובכלל וה בית ההורים , הסביבה , החינוך , ( כישורים אישיים ( התלויים בתורשה ובסביבה , ( מזל ( טוב ורע ) ומאמץ ( ובכלל זה חריצות , נחישות וכדומה . ( ודומה שאם אנחנו שוקלים בכובד ראש את ההבחנה בין מזל לאחריות , אזי עלינו להסיק שמכל הגורמים האמורים האדם אחראי רק למאמץ . בעניין זה כבר הערנו בדיון שלנו על תאוריית הגמול , ואמרנו שהעיקרון "התמורה על פי התרומה" הוא מפוקפק , אם מביאים בחשבון שהאדם אינו אחראי לכל הגורמים הרבים המאפשרים לו לתרום את תרומתו לחברה . לפיכך , אם לתאוריית הגמול יש תוקף כלשהו , אזי היא צריכה להתמקד במאמץ שהאדם עושה — התמורה על פי המאמץ — מפני שרק לגורם הזה האדם אחראי . האם מאמץ לא שווה מציב סייג לשוויון ? במילים אחרות ( וכמו שכמה פילוסופים אוהבים להתבטא : ( האם החלוקה צריכה להתחשב במאמץ ? הבה ניזכר בעקרון השוויון שלנו : רע הוא אם מצבו של א גרוע ממצבו של ב , שלא באשמת א . התחשבות בגורם המאמץ משמעה אפוא שאם א מתאמץ פחות מ ב , הרי א אשם בכך או אחראי לכך . לפיכך , אם א מתאמץ פחות מ ב...
אל הספר