" ויהי הבל רועה צאן , וקין היה עובד אדמה" ( בראשית ד , ג . ( לא החלוקה המקצועית מעניינת אותנו כאן , אלא ההזדמנות לספר סיפור כדלקמן : נניח שקין היה חרוץ והתמיד בעבודתו , ואילו הבל היה בטלן ונהנה מן הפנאי שלו . כצפוי , קין התעשר והבל התרושש . לחלופין , אפשר שאסון טבע , למשל מגפה , פגע בצאנו של הבל , והוא התרושש ונעשה חסר כול . מיד עולות במחשבה השאלות האלה : האם מן הראוי שקין יסייע להבל וייתן לו משלו ? האם חייב קין לסייע להבל ? אבל לפני ששואלים שאלות כאלה יש לבדוק : מה הוא זה שיש לו לקין משלו ? מה שייך לקין ומה להבל ? כאשר קין והבל ' יוצאים אל העולם , ' מה שייך לכל אחד מהם ולו בלבד ? לפני שאנו מכניסים לעניין גורמים נוספים — את האדם האחר ואת העולם החומרי הסובב — מן הדין להשיב על השאלה הזו : מה יש לי משלי ? אחת התשובות לכך היא שכל אדם אדון לעצמו ושייך לעצמו ; וכך קין שייך לקין והבל להבל . עיקרון זה קרוי עקרון הבעלות העצמית . ( ownership principle self- ) הפנייה לעקרון הבעלות העצמית תדירה מאוד בחשיבה היומיומית . אנו נוטים לחשוב שהיחס בין היחיד לבין עצמו — גופו ונפשו — הדוק במיוחד , ואת היחס ...
אל הספר