רוב יהודי המבורג נתבעו לעזוב את רבעי העיר השונים , ולעקור לאזור הסמוך למוסדות הקהילה היהודית . בין מתי המעט שנותרו בבתיהם היתה הרמינה ברון , שהמשיכה להתגורר עם בני משפחתה . קתי אסרה עליה לצאת לרחוב וקנתה למענה את מצרכי המזון הדלים . מדי פעם ידידתה , רוזלין הרטר , עשתה זאת במקומה . בשלהי 1941 גורשו מהמבורג מזרחה למעלה מ 3 , 000 איש . הנותרים חיו בצל הפחד שבקרוב יגיע תורם . כראשית 1942 לא חודשו ההגליות ורבים קיוו כי מדיניות הגירושים הופסקה , אבל במקביל נפוצו שמועות שהעיר המבורג נועדה להיוותר "נקייה מיהודים . " חידוש הגירושים היה , אפוא , עניין של זמן . בתחילת יולי , במהלך חופשתו של קונרד , הגיע בדואר רשום ממטה הגסטפו " צו פינוי" בעבור הרמינה ברון . תאריך היציאה מהמבורג נקבע ל 19 ביולי , וההתייצבות ליום שלפניו . קתי הזעיקה את קונרד . הוא קטע מיד את חופשתו , חזר להמבורג , התרוצץ בין משרדי הגסטפו השונים ופנה לעזרת בכירי המפעל ומכריו במשרד התעשייה . כמה מהם הבטיחו לעשות כל שביכולתם , והיו כאלה שדחו אותו על הסף . הוא נוכח עתה באזלת ידו לסייע ליקיריו . השקטה ביותר היתה הרמינה ברק הזקנה . "הח...
אל הספר