ב 4 ביוני , 1937 מלאו לפרופסור וילאנד שישים שנה . חבר המרצים , הסטודנטים ותלמידיו לשעבר , החליטו לציין את האירוע ולערוך לכבודו מסיבה . ההכנות התבצעו בחשאי משום שחתן השמחה סלד מתשומת לב פומבית . בעבר אף סירב להזמין את הוריו לטקס נישואיו . על המארגנים היה לקבל היתר מן ההנהלה 186 לערוך את המסיבה . ההתכנסות אפשרה לווילאנד לסקור את חניכת דורות של כימאים , שרבים מהם שימשו כפרופסורים באוניברסיטאות וכיהנו בעמדות בכירות בתעשיה . למוזמנים , בני אותם מחזורים , היתה זו הזדמנות למפגשים מרגשים . הכול התכנסו באולם באייר . עמיתיו , תלמידיו ותלמידיו לשעבר נשאו ברכות וסקרו את פעילותו המדעית , ולאחר מכן עלו על הבימה אורחים מיפן ומקהלת סטודנטים פצחה בשירה . השיר הפותח היה : "ואכן , עוד הצלחנו , הזקן והצעיר , לחגוג יחדיו " ... מילות השיר רימזו על זהותו של המחבר , דר' גיורג מריה שוואב , מרצה צעיר ויהודי למחצה , שעמיתיו השתדלו להשהות את פיטוריו , אבל בימים אלה עמד לעזוב . הטיהור האתני בקרב חברי הסגל של המחלקה לכימיה הושלם . לא נותרו אלה מספר סטודנטים יהודים למחצה , ווילאנד תהה כמה זמן יהא לאל ידו לגונן עליה...
אל הספר