עוד בחינה של האהבה היא האיחוד בין האוהבים . זה אושר גדול , מעלה רמה , דרגה נישאה וכוכב שדרך . יתר על כן , חיים חדשים יש בו והנאה עילאית , שמחה מתמדת וחסד שמים עצום ורב . לולי היה עולמנו פרוזדור ומקום סבל ועכירות , ולולי היה גן עדן נווה הגמול והביטחון מן הרעות , היינו אומרים שהאיחוד עם האהוב הוא טוהר שאין עמו עכירות , שמחה צרופה שאין עמה שום צער , שלמות כל המאוויים ותכלית כל התקוות . כבר נתנסיתי בהנאות שונות ומשונות , ושמחות מכל מין כבר נפלו בחלקי , אולם אין בכל אלה — לא בקרבה לשלטון , לא בהשגת ממון , לא במציאת אבידה , לא בשיבה מהיעדרות ארוכה ולא בביטחון שלאחר הפחד והניתוק מן המשפחה — אין בכל אלה כדי לחולל בנפש את מה שמחולל בה האיחוד בין האוהבים . כל שכן [ אם בא האיחוד ] לאחר סירוב מתמשך ועזיבה ניחתת , עד כי יתלקחו ייסורי האוהב , שלהבת תשוקתו תבער , ואש התקווה תיקד בו . לא ירק העשב לאחר הגשם , לא זוהר הפרחים בהימוג ענני הלילה ביום אביב , לא פכפוך המים המחלחלים בין שלל פרחים ולא הדר ארמונות לבנים מכותרי גנים ירוקים — אף אחד מכל אלה אינו יפה מן האיחוד עם אהוב , שמידותיו נאות , מעלותיו מהו...
אל הספר