— כללה של מלה זו מה שהאדם יוצר' אם בידיו ( ישי כט'טז : ויצר אמר ליוצרו ) או בלבו ( דבי לא'כא : ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום . ( רק בתהי קג'יד : כי הוא ידע יצרנו' זכור כי עפר אנחנו' פירושו : האלהים יודע היאך נוצרנו' גם בגופנו וגם בנפשנו . אבל משמעות פאםיבית זו אינה מכוונת בפסוקים המדברים על יצר ( מחשבות ) לב האדם ( ועיי לקמן ;( שאלמלא כן' דיה הבורא עצמו אחראי ל"יצר" זה — והרי הוא מעניש את האדם על מעשי יצרו . גם בדה"א כח'ט' בדברי דויד אל שלמה בנו : דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה ; כי כל לבבות דורש הי וכל יצר מחשבות מבין—הכוונה למה שהאדם יוצר בלבו' אף על פי שדויד מתפלל ( שם כט'יח ) שהאלהים יכין את לבבם ( של העם ) אליו ; אלא שהוא מכוון לא רק אל המחשבות הנולדות בלב' אלא גם אל המעשים היוצאים מהן . קצת חוקרים מצאו בשני פסוקים שבמעשה המבול משום תפיסה באדם הקרובה מאוד לתפיסתו של פאולוס השליח' האומר שהאדם בעל כרחו הוא נוטה אל דרך הרע' וטעות בידם : הכתוב — יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ( ברי
אל הספר