חרים.

-שם זה' הבא במקרא רק בריבוי ' הוראתו בן מעמד חפשי ונכבד , מיוחס . בהוראה דומה משמשות מלים הנגזרות מאותו שורש ( חרר' הוא u בערבית ) בלשונות שמיות אחרות' ובכלל זה ערבית' ארמית וסורית . ובלשון חכמים שגור המושג בן חורין במשמעות מי שאינו עבד . ושמא אינו אלא הרחבה של המושג הקדום . לפי המקראות המועטים מתקופת המלוכה השם חורים הוא כינוי סתמי לשכבה העליונה שבעם' ובו מכנה הכתוב את נכבדי העיר , או את בני המשפחות המיוחסות שבמדינה ( גיבורי החיל ' ( וגם את השרים הקרובים למלך . במעשה נכות היז רעאלי נזכרים הזקנים והחורים אשר בעירו ( מל"א כא'ח'יא ;( בירי לט'ו' בא הבידוי : חורי יהודה' כנגד הביטוי : שרי יהודה' שבכתוב המקביל בירי נב'י ; וביר' כז'כ' בתיאור גלות יהויכ ן' נאמר : כל חורי יהודה וירושלים' כנגד : כל השרים וכל גבורי החיל' שבמל"ב כד'יד ( שני כתובים אלה שבסי ירמיהו אינם בנוסח השבעים . ( לעומת זאת בראשית ימי הבית השני רווח השימוש במלה חורים כמונח קבוע ומקובל' ובייחוד הוא בא בצירוף : החורים והסגנים ( נחמי ב'טז ; ד'ח'יח ; ה'ז . ועוד ;( אלא שמצוי גם הלשון חורי יהודה סתם ( נחמי ו \ ז ; יג'יז . ( מלבד הכ...  אל הספר