פרק תשעה־עשר מורשת האמנות הקלאסית

תופעה היסטורית בעלת עוצמה רבד . כגון האמנות הקלאסית אינה כלה מן העולם ביום אחד . ובייחוד נכון הדבר ביחס לתופעה הנידונה , הואיל ובמובן הרעיו ני ובמידת מה גם במובן המעשי , נמשכה השפעתו של האימפריום הרומאי ' ( שהיה גלגולה האחרון של התרבות הקלאסית ) במשך דורות רבים גם לאחר שנתרופף בניינו . חזון איחוד האנושות התרבותית במדינה אחת לא פסק עד היום . עד סוף ימי הביניים לפחות שאב חזון זה את השראתו מזכרון אותם ימים , שבהם היה פעם מציאות . גם לאחר שקיעת האימפריום במערב הכירו השבטים הבארבאריים , שירשו את מקומו , במרותו של הקיסר היושב בקושטא . מזמנו של קארל הגדול הם אף עשו לעצמם כעין קיסרות משלהם . ומה שנוגע לביזאנ טיס , הרי בעיני עצמם ה ו יורשי הרומאים החוקיים היחידים . אפילו הקיסר האחרון ששלט בקושטא , קונםטאנטינום האחד עשר , ( 1453—1449 ) אף כי היה למעשה מלך גרור המושל בחסד הסולטאן העותומאני , עדיץ כינה את עצמו בתו אר 'מלך הרומאים / כשאנו עוקבים אחר השפעתה של תופעה רוחנית חזותית מסוגה של האמנות הקלאסית עלינו להבחין בין שלוש דרכים של השפעה : הצורנית , העניינית והרוחנית . יש אמנויות , ששאלו מן הת...  אל הספר
מוסד ביאליק