דברי ימי האמנות מבוססים' לפחות מזמן הריניסאנס ואילך , על שילוב מהימן של יצירות מקוריות ותעודות שבכתב . כתוצאה מרציפות התרבות האירופית מסוף , ימי הביניים נותרו רוב המיבנים , שטרחו האמנים הגדולים לעטרם' מי בתמשיחים' מי בציורים על עץ או בד ומי בפסלים ותבליטים ; ומה שלא נשאר במקומו הועבר לבתי הנכות הציבוריים או לאוספים פרטיים . על פי רוב נושאת היצירה את חתימת האמן , שעשה אותה . מצד אחר מצטבר החומר המקורי שבב תב , בין חומר ארכיוני , הנוגע לחיי האמנים עצמה בשעתם , בין רשימות החפצים השמורים בארמונות , באוספים וכד . ' לחומר ארכיוני זה משלימים זכרונות בני דורם של האמנים , של תלמידיהם וכיוצא באלה . מימי ואםארי רבו גט התיאורים של חיי אמנים ! ואין כל סימן לכך , שזרם החומר הכתוב יפסוק בעתיד הקרוב . מספר היצירות שהושחתו או שנעלמו אינו רב לערך ; ומזמן לזמן צפה ועולה אפילו איזו יצירה ממצולות התעלומה . גם מספר היצירות , שיוצריהן מוטלים בספק , אינו רב ביותר . באמצעות בדיקות מעבדתיות וחקירת התכונות הסגנוניות ואופן עבודתו של כל אמן ואמן עלו המומחים בדורנו על דרן המלד לזיהוי יצי רותיהם של אמנים גדולים ...
אל הספר