ככל שלמדה האוכלוסייה הערבית להכיר יותר ויותר את המערכת הפוליטית והאזרחית של המדינה , וככל שהצטרפו עוד ועוד מצביעים צעירים למעגל הבוחרים , כך הלכו קולות הערבים ועברו מהרשימות הערביות של המפלגות הציוניות אל מק"י ובעיקר אל רק"ח . יש להדגיש שמפנה זה התרחש דווקא בתקופה שבה הערבים התקבלו להסתדרות , הממשל הצבאי הלך ונחלש ופעולות פיתוח ושיקום ממשלתיות , גם אם מצומצמות , נעשו בכפרים הערביים . אלא שבפעולות ממסדיות אלה לא היה משום ביטול אפליית הערבים , ובעיקר לא נעלמו מאפייניה הכלכליים . הודגש בראשית העבודה שבמהלך העשור הנחקר קיבלו הערבים את עצם קיום המדינה והשלימו עם מצבם בה כמיעוט לאומי . ההצבעה למק "י ולרק"ח איננה סותרת אבחנה זו . על פי תוצאות הבחירות נראה שחלק גדל והולך של הערבים , לצד השלמתם עם קיום המדינה , לא השלימו עם מדיניות הממשלה כלפיהם . מדיניות זו נתפסה בעיניהם כתוצר מובהק , אך ניתן לשינוי , של עצם הרעיון הציוני והמדינה היהודית . ההצבעה למק"י , וביתר שאת לרק"ח , שברובה הגדול לא נבעה משיקולים אידאולוגיים קומוניסטיים , הביאה לידי ביטוי שתי תוכנות : א . הערבים בישראל יישארו מיעוט לאומי ...
אל הספר