פעילות המשטרה והשב"כ במגזר הערבי התעצמה יותר ויותר בעיקר משנת , 1965 כאשר התהליך של העברת הסמכויות מהממשל הצבאי אל המשטרה הפך להיות מדיניות ממשלתית . מעבר השליטה מהמנגנון הצבאי למנגנון האזרחי נעשה אפוא בקלות ותוך הגברת הפיקוח ואכיפת תקנות ההגנה לשעת חירום . בעקבות הפעילות המשטרתית המוגברת במגזר הערבי , פעולת מערכת הסייענים , אכיפת תקנות הממשל הצבאי , תפיסת הערבים כסיכון ביטחוני וסיבות רבות נוספות ( כגון עוני , חוסר מודעות ומימון להגנה משפטית ושיפוט לא שוויוני , ( נוצרו פערים גדולים מאוד בין היהודים לערבים בכל הקשור לרמת העבריינות . שיעורם של הערבים בקרב המורשעים בדין ובקרב אוכלוסיית בתי הכלא עמד תמיד על פי שניים ואף על פי שלושה משיעורם באוכלוסייה . שיעור הנערים הערביים שנשפטו למאסר בפועל היה כפול משיעור הנערים היהודיים , ואילו שיעור המקרים שבהם נסגר התיק עוד לפני המשפט , אצל היהודים היה כפול משיעורו אצל הערבים . ' ביטול המנגנון של הממשל הצבאי ב 1966 והפסקת אכיפתן של תקנותיו ב 1968 לא שינו את יחסם של רוב הציבור היהודי והממסד הישראלי לערבים . אלה המשיכו לראות בערבים ציבור עוין שיש לפקח...
אל הספר