למן הקמתה בדצמבר 1920 הפכה "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל" לארגון היהודי החשוב והגדול ביותר בארץ ישראל , שארגן ויישם חלק ניכר מן הפעילות בתחומי הכלכלה , ההתיישבות , הביטחון והפוליטיקה של התנועה הציונית בארץ ישראל . מטרת הפעילות היתה לבנות משק עברי נפרד מהמשק המדינתי ( הבריטי ) ומהמשק הערבי , לבססו על עבודה עברית ולהשיג באמצעותו שליטה כלכלית על הארץ . עם הקמת המדינה היתה ההסתדרות , אחרי הממשלה והסוכנות היהודית , לקבוצה השלישית בגודלה בישראל בכל הקשור לבעלות על נכסים . נכסיה הכלכליים אורגנו ב"חברת העובדים של ההסתדרות , " אשר החזיקה ב 1974 ב 2 , 100 יחידות כלכליות שהעסיקו רבע מיליון עובדים , דהיינו כ 22 . 4 % מהמועסקים במשק הישראלי . אף שבמהלך התקופה הנסקרת , כפי שיתואר להלן , התקבלו הערבים כחברים בהסתדרות , הרי אף לא יחידה כלכלית אחת של חברת העובדים פעלה במגזר הערבי , וממילא הם גם לא התקבלו למוסדות חברת העובדים . ההסתדרות , באמצעות המחלקה הערבית שלה , היתה ( לאחר הממשלה ) הגוף האזרחי הממסדי השני בגודלו ובחשיבותו שפעל במגזר הערבי . רוב פעילי ההסתדרות שעסקו במגזר זה היו ...
אל הספר