לקיום הערבים בישראל לא היה , בדרך כלל , כל קשר לסדר היום הציבורי של היהודים בישראל . סדר יום זה התמקד , כמו בתקופת המנדט , בהרחבת היקפיו של הבית הלאומי שהפך ב 1948 למדינה ובביצור ביטחונה ועוצמתה . במסגרתה של תמונת עולם חד לאומית אזרחית זו , שהושפעה גם מן החשש התמידי ממלחמה נוספת עם מדינות ערב , לא היה לערבים בישראל כל מקום בתודעת רוב הציבור היהודי והתקשורת העברית , פרט לשיוכם , מדי פעם , לאויבי המדינה מחוץ . המדיניות המעשית של הממסד במגזר הערבי יושמה רחוק מעיני הציבור . היה לה היבט ביטחוני ולכן גם סודי מובהק , היא התבצעה על ידי ה"ערביסטים , " אנשי הממשל הצבאי ושאר כוחות הביטחון , והיא התקיימה תוך התעלמות מודעת ולא מודעת מצדם של קברניטי המדינה ופקידי ממשלה בכל הדרגים . ' תוכניות פיתוח ממשלתיות נקראו "תוכנית פיתוח למשק הלאומי" והן אכן 149 כוונו לפיתוח המשק הלאומי יהודי בכללותו . בעיקר בלטה ההתעלמות מן הערבים בנאומיהם של קברניטי המדינה בפני קהלים רחבים בארץ ובעולם על אודות יעדי המדינה והממשלה . בן גוריון חזר ואמר : "בישראל , היהודים הם האומה , הם העם והם המדינה . " גם אשכול התעלם בנאומיו...
אל הספר