אחד התחומים המהותיים בשלב הראשון של עיצוב היחסים בין האוכלוסייה הערבית למדינה נגע למתן האזרחות הישראלית לערבים ולתנאים שהציבה המדינה בפניהם לשם כך . עניין זה עמד על סדר היום של הכנסת לעת הדיון על "חוק האזרחות" בשנים , 1952-1950 בן גוריון , שלא ראה בקיום הערבים בישראל תופעת קבע , התנגד להענקת אזרחות לערבים והעדיף רעיון של "אוטונומיה למיעוטים . " אלא שאף במפא"י עצמה הוא היה בדעת מיעוט . רוב חברי מפא"י ורוב חברי הכנסת חשבו שמדינת ישראל אינה יכולה שלא להעניק אזרחות לתושבים הערבים שנותרו בה . עם זאת , נוסח החוק ניסה לצמצם עד כמה שאפשר את כמות הערבים שלהם תוענק האזרחות . חוק האזרחות הראשון של מדינת ישראל הציג חמש אפשרויות לקבלת אזרחות ישראלית : . 1 מכוח הרישום הראשון בישראל , שנערך ב . 2 . 8 . 11 . 1948 מכוח לידה ורישום בישראל לאחר . 3 . 15 . 5 . 1948 מכוח עלייה , כלומר מכוח הגירת יהודים למדינה על פי חוק השבות . . 4 מכוח נישואים לאזרח ישראלי . . 5 על ידי התאזרחות . על פי חוק זה , 100 , 000 מתוך כ 160 , 000 הערבים שחיו בישראל לא היו זכאים לאזרחות מכוחם של סעיפים . 4-1 הם לא נרשמו בעת הרישום...
אל הספר