ועדת מפא"י לענייני ערבים , הגם שלא היתה גוף בעל סמכות ביצועית כלשהי , הרי היתה הגוף הממסדי החשוב ביותר שדן בעקרונות פעולותיה של המדינה בנוגע למגזר הערבי . המחלקה הערבית של מפא"י היתה הזרוע הפוליטית של המפלגה במגזר הערבי . ההסתדרות , הממשל הצבאי ומשרדי הממשלה היו זרועות הביצוע של מדיניות המפלגה והממסד כולו במגזר זה . בניגוד למצב הלא ברור בעשור הראשון , היתה נקודת ההנחה הבסיסית , שעליה נשענו שני גופים אלה בעשור השני , שאין לקוות לכך שהערבים יעזבו את הארץ . לפיכך , השאלה המרכזית שבה התחבטו אנשי המפלגה היתה : עד כמה , אם בכלל , יש לשלב את הערבים במערכות המדינתיות השונות . מסקירת דיוני הוועדה עולה ששלוש האפשרויות בנוגע למדיניות כלפי הערבים שנדונו בוועדה במהלך העשור היו : הטמעה ; ליברליזציה ; שליטה ופיקוח . הוועדה בראשות נמיר וברקת הציעה ליברליזציה , ואילו הוועדה של חושי העדיפה את ההטמעה . המדיניות המעשית שבסופו של דבר התבצעה , אם כי בלא ידה המכוונת של הוועדה , היתה בעיקרה שליטה ופיקוח עם שילוב מוגבל של פיתוח תשתיות ורכיבים ליברליים למחצה , בעיקר בתחום התעסוקה , וכל זאת תוך מניעת היווצרותם ש...
אל הספר