ועדת מפא "י לענייני ערבים היתה המוסד החשוב ביותר לליבון שאלת המדיניות הרצויה של המפלגה , של הממשלה , של ההסתדרות ואף של הצבא בעניין האזרחים הערבים . אמנם לא היו לוועדה כל מנגנוני ביצוע , פיקוח או אפילו סמכות פורמלית להכתבת מדיניות , אך מתברר שהיא דנה ואף המליצה לממשלה , למחלקה הערבית של מפא"י ולהסתדרות על רבות מן הפעולות שבסופו של דבר אכן התבצעו על ידי גופים אלה במגזר הערבי . בוועדה עצמה נשמעו דעות רבות בעניין המדיניות הרצויה . היו חברים שחשבו שיש לצמצם את הפעולות הממשלתיות בקרב הערבים ושיש להסתפק בפיקוח יעיל עליהם ( עמי אסף ואורי לובראני ;( היו ששאפו להטמיע — ולמעשה להעלים — את הערבים בתוך החברה היהודית הישראלית ( אבא חושי , ובמידה מסוימת גם אמנון לין ;( והיו שראו בערבים מגזר שיש לנסות ולשלבו במערכות הישראליות , בעיקר בכלכליות שבהן ( מרדכי נמיר , דוד הכהן וראובן ברקת . ( בכל מקרה , כל חברי הוועדה ראו במדינת ישראל מדינה שמטרתה בראש ובראשונה לשרת את היהודים . בערבים ראו תמיד סכנה ביטחונית ופוליטית מהמעלה הראשונה , חששו מכל התארגנות פוליטית שלהם והתנו כל תוכנית בשמירה קפדנית על הביטחון ....
אל הספר