תוכנית העבודה של ברקת יצאה לראשונה מנקודת הנחה ברורה , שהמיעוט הערבי בישראל ימשיך להתקיים ולכן יש להמשיך לפקח עליו ועל התפתחותו . ברקת , כמו חושי , תמך אמנם בהמשך קיומו של הממשל הצבאי , אך שלא כחושי קרא להכניס בו הקלות והמליץ שלא לראות בנימוק הביטחוני עניין מכריע . בניגוד לתוכניתו של חושי , שביקשה להטמיע את הערבים ולמעשה להביא להיעלמם , קודם כול כישות פוליטית אך גם כתרבות לאומית ייחודית , הציע ברקת שילוב מסוים שלהם — כמיעוט לאומי ערבי הממשיך לחיות בנפרד מהרוב היהודי — בעיקר בשולי המערכות הכלכליות הישראליות . ברקת , שהיה באותן שנים מנהל המחלקה הערבית בהסתדרות , התנגד נמרצות לרעיון ההטמעה התרבותית . כדי לחזק את השתלבותם של הערבים במערכות המדינה הכלכליות הוא סייע להצלחת תהליך קבלתם כחברים מלאים בהסתדרות , ודרש , בלא הצלחה , שחברת העובדים של ההסתדרות תקים מפעלים במגזר הערבי . חיזוק השיתוף הכלכלי , קיווה ברקת , יביא גם לזהות אינטרסים יהודית ערבית בתחום הקשה ביותר — תחום הביטחון . תוכניתו של חושי שמה לה למטרה להביא לידי "שוויון מוחלט" של כל אזרחי המדינה . האמצעי המרכזי היה הטמעת הערבים "בחבר...
אל הספר