כדי להיטיב ולהבין איך הסיקו הסופרים הסינים את המסקנות האלה ראוי אולי לבחון את השאלה מה ידעו הסופרים האלה על הספרות היהודית . הדברים שלהלן הם תמצית תוכנם של מאמרי סקירה וביקורת על הספרות היידית שראו אור בין 1923 ל . 1959 החומר שבידינו מלמד שהספרות שנכתבה בעברית לפני המאה הי"ט לא עוררה עניין רב . ההתפתחויות הספרותיות שעוררו עניין בסופרים הסינים מתחילות עם ראשית השימוש ביידיש כלשון כתובה . את תחילת המהפכה הזאת בלשון הכתיבה ( ונקה גהמינג ) ייחסו הסינים למנדל לוין , 1819-1741 ) שכונה גם לפין , סטנובר , ומנדל מיקולאיובר ) ולישראל אקסנפלד . ( 1866-1787 ) חשיבות מיוחדת נודעה למנדל לוין , שתרגם את ספר תהלים ליידיש בשנת , 1817 ובכך יצר שפה כתובה חדשה . שני האישים האלה ונחו את העברית המתה , כתב מאו דון , או את 'הלשון הספרותית העתיקה' ( ונין , ( ובחרו לכתוב בלשון מדוברת חיה . כשהחלו להשתמש במדיום החדש שבו הסופרים היהודים והעמידו לרשות בני עמם את מורשתם הלאומית . עד סוף המאה הי"ט כבר עמדה הספרות היידית על רגליה שלה . המסרים החברתיים ביצירותיו של מנדלי מוכר ספרים ( שלום יעקב אברמוביץ ( 1917-1836 , ...
אל הספר