את ראשית העניין בספרות היידית ובתרגומה ראוי לבחון בתוך ההקשר הכללי של המהפכה הספרותית בסין , שאת תחילתה אפשר לציין סמוך לשנת , 1917 אבל לשיא פריחתה הגיעה רק אחרי . 1919 במסגרת התסיסה האינטלקטואלית הכללית היתה המהפכה הספרותית תופעה מורכבת . שני נושאים עיקריים עמדו במרכז המהפכה : ראשית , זניחת השפה הספרותית הכתובה ( ונין ) והשימוש בלשון דיבור ( באיחואה , ( ושנית , יצירתה של ספרות חדשה בלשון דיבור שתהיה מקורית בצורתה ובתכניה כאחד . חו שה , ( 1962-1891 ) 'אבי' המהפכה הספרותית בסין , תיאר בשנת 1918 את שתי המטרות האלה כפיתוח של כלים ופיתוח של שיטות . פיתוח הכלים מחייב הכרה יסודית של השימוש בלשון דיבור וכן ניסיון בכתיבה בלשון שכזאת , ואילו פיתוח השיטות משמעו שיטות חדשות לאיסוף חומר , שיטות חדשות של קומפוזיציה ודרכי תיאור חדשות . כדי להפעיל שיטות חדשות לליקוט חומר , כתב חו שה , יש לזנוח את הנושאים הישנים . חומרים לכתיבה ספרותית יימצאו בחייהם של בני העם הפשוט : איכרים , פועלים , חנוונים ובני השכבות העניות שבחברה . וכדי להשתמש בדרכי תיאור חדשות על 6 הסופרים לתאר את בני האדם , את סביבתם , את עניי...
אל הספר