מצד אחד אמנם נשחקה הזהות היהודית , אבל מצד אחר התחזקה דווקא , מפני שמנהגי הדת היהודית נחשבו יותר ויותר למנהגיה של כת דתית עממית . כמו כתות אחרות כונו גם היהודים 'ג'יאו , ' היה להם מקדש ומנהיג דתי ומנהגים שהבדילו אותם מבני כתות אחרות . יהדותם , כך אפשר להסיק במידת מה מן הכתובות שנחקקו על גבי המצבות שהתגלו , התפתחה והלכה לכלל סינקךטיזם יהודי קונפוציאני . בתורת כת עממית לא היה הכרח שהיהדות תיראה בעיני אחרים כדת של זרים , ואפשר היה לראות בה עוד אבן בפסיפס הקבוצות והכתות הסינקרטיות שאפיין את חיי הדת בצפונה של סין ואף בחלקי הארץ האחרים . ההזדהות עם הכת והזהות המשפחתית שנתלוותה לה לא זו בלבד שלא פגמו בזהות היהודית ולא חיסלו אותה , אלא אף סייעו לשמרה גם לאחר שבית הכנסת נהרס כליל ופורק באמצע המאה הי"ט . כדי להבין את הזהות הכתתית הזאת כדאי לבחון תחילה איך ראו אחרים את היהודים ואיך ראו הם את עצמם . כאמור , בין המאה הי"ז למאה העשרים נחשבו יהודי קאיפנג בעיני הסינים ובעיני עצמם ל'ג'יא , ' 1 מושג שאפשר לתרגם אותו דת , כת דתית או תורה . הם כונו בשני & 7 מות שונים , האחד 'כת תולשי הגידים' ' ) טיאוג'ץ ג...
אל הספר