השנים 1842-1839 הן תקופה של מפנה בתולדות סין , ובהן התחוללו מלחמות האופיום הידועות לשמצה שכפתה בריטניה על הסינים . בעקבותיהן החלה חדירת המערב לסין , נפתחו נמלי ההסכמה לאורך החוף הדרומי המזרחי , חברות זרות קיבלו שטחי קרקע לשימושן ומדינות המערב הקימו נציגויות בסין , וכחצי מאה לאחר מכן החלה השפעתה של רוסיה מתגברת במנצ'וריה . שלא כיהודי קאיפנג , היהודים שבאו אל חופי סין באמצע המאה הי"ט מעירק ( בדרך כלל דרך הודו ) לא התערו בתרבותה של הארץ . הם נשארו יהודים גם בסין , כלומר נוכרים שייסדו להם מוסדות קהילתיים משלהם בנמל ההסכמה שנגחאי והקימו שם קהילה תוססת בעלת חיי תרבות 9 עשירים . שני גורמים המיוחדים לנסיבות ששררו בסין השפיעו על שגשוגה של הקהילה . ראשית , ה'בגדאדים' נעשו חלק מן האוכלוסייה הזרה בעלת הזכויות בשנגחאי , ובתיהם ועסקיהם שכנו ב'רובע הביךלאומי . ' הפוליטיקה בסין , הלאומיות , מלחמות האזרחים והמרידות ששטפו את הארץ במחצית השנייה של המאה הי"ט ובשני העשורים הראשונים של המאה העשרים —כל אלה לא הטרידו אותם ביותר , ודעתם היתה נתונה 8 דברי שה ג'תגיר מובאים כ Chinese Descendants , Washington Pos...
אל הספר