חיבור זה אינו מכוון בדרך כלל לחקר תופעות החיים הרוחניים . אך בעיה אחת מכלל הבעיות הרוחניות יש לה בכל זאת ערך רב כלפי מדיניות התקופה , והיא שאלת יחסם של היהודים אל הלשון היוונית ותרבותה . הקיסרות הרומאית נחלקה במובן הלשוני לשתי חטיבות : החטיבה הלאטינית במערב' והחטיבה היוונית במזרח . פרט לחוגי הצבא וכמה מתיישבים אזרחיים רומאיים , לא היתה ללאטינית שום אחיזה בארץ . כנגד זה היתה ידיעת היוונית הכרחית בכל מגע עם העולם החיצון , ובעיקר היתה חשובה במשא ומתן עם השלטונות . ידיעת הלשון היוונית בתוך שכבות העם עזרה להתקרבות אל אומות העולם ולהגשמת אותו , modus vivendi שאליו שאפו מנהיגי האומה המתונים . ההתנגדות ליוונית היתה חריפה ביותר בחוגי המטיפים והדרשנים , אנשי האגדה , שהמשיכו במסורת הקנאים . הם ראו בלימוד היוונית צעד ראשון להתבוללות גמורה בקרב העמים , והיו מצביעים על העובדה , שרוב המומרים יצאו לתרבות רעה מתוך התערבות בגרים וקריאה בספריהם , ובעיקר בספרי החכמה היווניים - בחוגים אלה היו אומרים 1 יכל המשקים מתערבים זה בזה , והשמן אינו מתערב אלא עומד . כך ישראל אינם מתערבים עם הגויים' ( שמות רבה ל"ו <...
אל הספר