מראשית הכיבוש הרומאי נתפלגו היהודים בארץ ישראל ביחסם אל השלטון לארבעה פלגים : מחייבים , מתונים , עומדים מן הצד , ומתנגדיפ קנאים . המחייבים היו תמיד מיעוט קטן בעם , וחשיבותם היתה בכך שהחזיקו את רסן השלטון בעזרת ידידיהם הרומאים . לסוג זה היו שייכים בית הורדוס וכמה משפחות של כהנים גדולים . בשעת כל התקוממות היה פלג זה מטרה ראשונה לזעם העם , ובימי שלום גרמה כניעתם המדינית גם להתקרבותם אל התרבות השלטת . רמי המעלה היהודיים האלה היו כרגיל מתבוללים קיצוניים , ונכדיהם כבר נבלעו בתוך אומות העולם' בעיקר בין משפחות האצילים והסינאטורים הרומאיים . משתי סיבות אלה גם יחד לא היתר . לסיעה זו שארית לאחר חורבן המדינה במלחמת אםפסיינוס . סגולותיהם וכשרונם נתגלו בהנהלת המדינה , ועם ביטולה של זו לא היה להם עוד עניין ביהדות . הם נעלמים לחלוטין אחרי מרד בר כובבא . מנהיגי האומה שבאו אחריהם , אף המתונים ביותר , נשארו נאמנים ליהדות בכל נפשם . בתקופה שאנו דנים בה כאן נשארו אפוא רק שלוש מפלגות ביהודה . עמדתן מצאה ביטוי ברור באותו סיפור מפורסם שבמסכת שבת ( ל"ג ע"ב ) על הפגישה בין שלושה חכמים , כולם בני הדור השלישי של ...
אל הספר