— קבלת ילד זר לבן או ילדה זרה לבת , כאילו הם זרע טבעי , ולרוב כשהמאמץ הוא חשוך בנים . שימוש השורש אמץ בהוראה זו בעברית החדשה יסודו בתפיסה מוטעית של לשון הכתוב ( תה' פ , טז , יח . ( האימוץ היה נוהג משפטי קבוע אצל רוב עמי הקדם , בבבל , אשור , חת , מצרים , יוון , ורומי . הילד המאומץ היה נכנס למשפחתו של המאמץ ונעשה בן הבית , ומעמדו המשפטי נקבע על פי החוק או על פי הסבם ( שטר אימוץ . ( יש שהעניקו לו זכויות מלאות של ילד טבעי וחוקי כלפי המאמץ , וזכות הירושה בכלל , ויש שזכויותיו של המאומץ פחותות היו מזכויותיהם של ילדים טבעיים . מטרת האימוץ היתה : להקים זרע למאמץ חשוך הבנים , להעמיד יורש לנחלתו , או להוסיף עובד למשק ביתו . עתים שימש האימוץ גם כיסוי לפעולה משפטית אחרת , כדי להערים על החוק . א ) בחוק המקרא אין זכר מפורש לאימוץ , ומכאן מסיקים חוקרים רבים שלא היה האימוץ נהוג בישראל , או שלא הוכר בחוק כמוסד משפטי קבוע וקיים . חוקרים אחרים רואים בכמה סיפורים וכתובים שבמקרא , ובעיקר מתקופת האבות , שרי דים של מעשי אימוץ . כך נתפרשו הפסוקים הבאים : . 1 בר' טו'ב ג : בן משק ביתי ... והנה בן ביתי יורש אותי...
אל הספר