תקופת הגאונים היתה אחת התקופות המכריעות בהתהוות הדת והתרבות היהודית . מאחר שכמעט כל יהודי העולם בתקופה זו חיו תחת שלטון מוסלמי , והיו תלויים במידה רבה בהנהגת המרכזים היהודיים בבבל ובארץ ישראל , היתה להתפתחויות במרכזים אלה השפעה רבה על התרבות היהודית של התקופות הבאות — ניתן לומר שהיתה זאת התקופה המכוננת האחרונה של תרבות יהודית-רבנית מאוחדת , טרם התפצלותה למספר תרבויות אזוריות , שכל אחת מהן התפתחה בדרכים משלה . מקובל להדגיש שתי התפתחויות כמאפיינות תקופה זו : הפיכת התלמוד הבבלי מיצירה ספרותית לסמכות משפטית שעיצבה את דפוסי ההתנהגות הדתית ; ונצחון המורשת ההלכתית הבבלית על המורשת הארץ ישראלית המתחרה . מעבר לכך , היו הגאונים ובני חוגיהם נתונים במאבק מר — ובסופו של דבר מוצלח — עם אתגרים יסודיים יותר שאיימו על היהדות הרבנית כולה , מצד כיתות כגון הקראים ויחידים כגון חיוי הבלכי . כאשר עבר מרכז הכובד של העולם היהודי מערבה בסוף התקופה , כבר נקבעה צורתה של היהדות הביניימית , כהסתעפות של המורשת הבבלית , במידה מכרעת . תיאורים כאלה אעם משקפים את מלוא מורכבותה של תקופת הגאונים . ראשית , המורשת הבבלית עצ...
אל הספר