חזית נוספת שבה היה על הגאונים ומקורביהם להשקיע מאמצים גדולים היתה ההגנה על היהדות התלמודית הרבנית , מול התקפות חוזרות ונשנות מצד כיתות פורשות . סלע המחלוקת העיקרי היה הטענה הרבנית שהדת היהודית מבוססת לא רק על המקרא " ) תורה שבכתב , ( " אלא אף על "תורה שבעל פה . " שאינה נופלת בסמכותה מן התורה שבכתב . למחלוקת על סמכותה של מסורת חוץ מקראית ביהדות יש שורשים עתיקים מאוד : מסתבר שענין זה היה שנוי במחלוקת כבר בתקופת בית שני , כאשר הפרושים טענו שמלבר התורה מחייבות גם "מסורות האבות , " ואילו כיתות אחרות דחו טענה זו . לאחר חורבן הבית נעלמו הכיתות החלוקות על הזרם הפרושי , ובמשך תקופה ארוכה איננו שומעים על אופוזיציה מאורגנת או שיטתית לתפיסת היהדות שהוצגה על ידי חכמי המשנה והתלמוד — אם כי אין זה אומר שכל יהודי העולם ניהלו את חייהם על פי תפיסה זו . אולם בתקופת הגאונים אנו עדים לתחייה מחודשת של הכיתתיות היהודית , בהיקף נרחב למרי . המקורות שבידינו אינם מספקים פרטים רבים על רוב הכיתות האלה , על נסיבות היווצרותן ועל דרכי פעולתן ופרטי שיטותיהן . מה שניתן לומר באופן כללי הוא שקבוצות כאלה צמחו בעיקר בשולי...
אל הספר