בפרקים הקודמים בחנתי את יחסו של פאולוס לחוק , לאהבת ה ? ע ולטקס ברית המילה היהודי , והסקתי , בין היתר , שפאולוס מבקש להתנתק מההקצנה של החוק במערך הסמלי היהודי לעבר מערך דמיוני נוצרי של אהבה והרמוניה . מטרתו של פאולוס ברמה העמוקה יותר הנה למעשה להתנתק מהתשוקה , מההתענגות המפרה ומהמערך הממשי המקיימים יחסי גומלין עם הסמלי . בכך פאולוס ממקם את הסובייקט הנוצרי במצב פרה–אדיפלי , שבו לא קיים עדיין החוק הפטרנלי , אלא ההזדהויות עם הזולת ברמת השוויון כפי שמתקיים בדמיוני . אולם במסגרת מאמציו אלו של פאולוס לבטל את החוק — ברמת אהבת ה ? ע , כAufhebung– ( שימה לעל ) של כל חוקי התורה — הוא מקשר בעקיפין את הסובייקט עם הסמלי ועל כן גם עם הממשי המפר ( בדמות ההתענגות שבציווי אהבת ה ? ע , רוח הקודש והחסד של ישו . ( הדבר נובע מהמתח התיאולוגי אצל פאולוס : התנגדות לחוק בתורה מחד גיסא , אך אי–יכולת להתנתק לגמרי מדפוסי הפעולה של הציווי היהודי מאידך גיסא . הפרק הקודם ניסח את האופן שבו פאולוס ביטל את טקס ברית המילה כמפצל את הנוצרי בין הסמלי היהודי ( ואף הממשי ) לבין הדמיוני הנוצרי / אסכטולוגי , שבו לא תתקיימנה הי...
אל הספר