מחלוקת קוטבית זו מטשטשת , נוסף על האידיאל , עוד הבחנה חשובה , הבחנה שהיא חיונית להבנת התרבות המודרנית . במובן מסוים , תרבות זו חווה תנועה רבת-פנים שאפשר לקרוא לה " סובייקטיבציה : " כלומר , דברים סובבים יותר ויותר , ובמגוון דרכים , סביב הסובייקט . דברים שיושבו פעם בידי ממשות חיצונית כלשהי – חוק מסורתי , למשל , או הטבע – מופנים עתה לבחירה שלנו . עניינים שפעם היינו אמורים לקבל תכתיבים של סמכות לגביהם , נתונים עתה לשיקול דעתנו . החירות והאוטונומיה המודרניות ממקדות אותנו בעצמנו , והאידיאל של האותנטיות דורש שנגלה ונבטא את זהותנו שלנו . אולם יש לתנועה זו שני היבטים שההבדל ביניהם חשוב , האחד נוגע לצורה והאחר לחומר או לתוכן של הפעולה . אפשר להדגים זאת באמצעות אידיאל האותנטיות . ברמה אחת , נקל להבחין שהוא קשור לצורת אימוצם של תכלית או אופן חיים כלשהם . ברור שאותנטיות היא התייחסות עצמית : זה חייב להיות הכיוון שלי . אולם אין זה אומר שברמה אחרת התוכן חייב להיות בעל אופי של התייחסות עצמית : שהמטרות שלי חייבות לבטא או לממש את התשוקות או את השאיפות שלי , בניגוד למשהו המצוי מחוץ להן . אני יכול למצוא הג...
אל הספר